החלטה בתיק ב"ש 1332/08

1.       המשיב, בעל בית קפה בקרית שמונה, מואשם בכך שביום 23/07/08 תקף אחד מעובדיו, קילל אותו ואיים כי ירצח אותו, על רקע דרישתו של העובד, המתלונן, לקבל את שכרו. משהתעקש המתלונן לקבל את כספו, הכה המשיב בפניו באמצעות מחבת והפילו. כשהיה המתלונן שרוע על הארץ, דקר אותו המשיב בסכין באמת ידו הימנית וגרם לו לחתך רוחבי עמוק באורך של כ - 3.5 עד 4 ס"מ ובעומק של 1 עד 1.5 ס"מ, לקרע בשריר ובגיד יד ימין.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (בשתי הזדמנויות), איומים והחזקת סכין שלא כדין.

2.       עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו; הבקשה מבוססת על הטענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים, ביניהן הודעת המתלונן, הודעות הרופאים, תעוד רפואי, חוות דעת המכון לרפואה משפטית והתמונות. המעשים המתוארים מקימים עילה למעצרו של המשיב, וקיימת חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו, אשר רק מתחזקת נוכח עברו הפלילי.

3.       מטיעוניו של ב"כ המשיב, ניתן להבין כי איננו חולק על כך שמבחינה פורמלית התמלאה הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה, אלא שלגישתו, יש לבחון את מכלול הראיות, וגם בהתחשב בכך שאין בית המשפט בוחן בשלב זה את מהימנות העדים, יש לקבוע כי סיכויי ההרשעה אינם מצדיקים המצאותו של המשיב במעצר עד תום ההליכים כנגדו. משמע, לדעתו, עוצמת הראיות איננה במידה כזו, המצדיקה הארכת המעצר.

4.       ראיות לכאורה:

א.      כתב האישום מבוסס רובו ככולו על גרסת המתלונן, כפי שהיא משתקפת בעיקר מהודעתו האחרונה.

על סמך הדברים שמסר המתלונן, הואשם כאמור, המשיב בכך שגרם לנזקים בפניו של המתלונן ובאמת ידו. הנזק בפניו של המתלונן, נגרם לפי גרסת המאשימה, באמצעות חבטה ממחבת, והנזק בידו של המתלונן, כתוצאה מדקירתו בסכין, מיד לאחר שנפל על הארץ.

ב.       המשיב איננו חולק על כך שביום האירוע התפתח ויכוח בינו ובין המתלונן, על רקע דרישתו של המתלונן לקבל את שכרו. לטענת המשיב, הוא סירב לדרישה לשלם למתלונן את שכרו שלא במועד התשלום הרגיל, יחד עם יתר העובדים, וביקש מן המתלונן לעזוב את המקום. המתלונן היה שתוי וסירב להתפנות. לפי גרסת המשיב, במהלך האירוע הוא סגר את דלת המטבח, שהיא דלת ברזל כבדה, וכתוצאה מכך נחבט המתלונן בפניו ובאמת ידו, ללא כל כוונה מצד המשיב לפגוע בו.

ג.       בא כוחו המלומד של המשיב הפנה לגרסאות המתלונן בהודעותיו, וטען כי כתב האישום מאמץ משום מה את הגרסה האחרונה שמסר המתלונן, בעוד שבהודעותיו הקודמות ניתן למצוא גרסאות שונות:

כך בהודעתו מיום 23/07/08 שעה 19.45, הודעה שנגבתה בחדר המיון, סיפר המתלונן כי המשיב פיטר אותו, לאחר שבוע עבודה ואמר לו לא להגיע יותר לעבודה.

המשיב אישר את הדברים בהודעתו הראשונה מיום 23/07/08 שעה 21.13, ומסר כי הפסיק את עבודתו של המתלונן כיוון שזה לא התאים לעבודה. לגרסה זו תימוכין בהודעות שנגבו מעובדים נוספים במקום.

אלא שבהודעתו השנייה של המתלונן, שנגבתה באותו יום בשעה מאוחרת יותר, (בשעה 23.20), הובאה גרסה שונה להפסקת עבודתו. לפי גרסה זו, המשיב נהג בו בצורה לא יפה מתחילת העבודה עד שביום 17/07/08, יום חמישי, החליט המתלונן לעזוב את העבודה.

לפי גרסת המתלונן, הוא הגיע למקום עסקו של המשיב על פי תיאום עימו, במטרה לקבל את כספו. המשיב לעומת זאת, לא התכחש לכך שהמתלונן זכאי לקבל את שכרו (אין גם מחלוקת כי הוא העניק לו מקדמה של 500 ש"ח בתחילת העבודה), אבל לגרסתו, ביקש מהמתלונן לחזור ב - 10 לחודש כדי לקבל שכרו, כמו יתר העובדים.

גם בשאלת תיאום הפגישה ישנן מס' גרסאות בהודעות המתלונן.

בהודעה הראשונה טען כי המשיב אמר לו להגיע ביום שלישי (22.7.08), כדי לקבל את כספו. המתלונן הגיע ביום רביעי, ב - 11.00 בבוקר והמתין. לטענתו, המשיב לא ניגש אליו. המתלונן התקשר אליו וסוכם כי יפגשו בשעות הערב. המתלונן הגיע בשעה 18.00 ושוחח עם המשיב טלפונית, המשיב אישר כי הוא חייב לו 1,720 ש"ח (כולל 500 ש"ח המקדמה ששולמה), ואז בשלב מסוים ניגש המשיב אל המתלונן, קילל אותו, איים עליו ודרש ממנו לעזוב את המקום.

לפי תיאור זה, אין כל הסבר, מדוע הגיב המשיב בצורה אלימה ומדוע כעס על כך שהמתלונן הגיע לקבל את כספו, למרות שלא חלק על קיומו של החוב ואף תיאם עם המתלונן את מועד התשלום.

לפי הודעתו השנייה של המתלונן, קבע איתו המשיב לקבל את כספו ביום שלישי, אך כאשר הגיע המתלונן ביום שלישי, דחה אותו המשיב ליום רביעי. ביום רביעי, כשהגיע המתלונן למקום, המשיב לא נכח שם והמתלונן חיכה לו. המתלונן הסביר כי היה זקוק מאד לכסף ולכן המתין.  בשלב מסוים התקשר המתלונן למשיב וזה אמר לו להגיע בערב. בשעה 18.00 לערך הגיע המתלונן לעסק ואז התקשר אליו המשיב, קילל, איים עליו ודרש ממנו לעזוב את המקום.

גרסת המשיב היא כאמור, כי לא תיאם עם המתלונן להגיע, וכלל לא נכח בעסק עד השעה 18.30. במהלך היום קיבל טלפונים מאת המתלונן אך הסביר לו כי אין בכוונתו להגיע לעסק. למרות זאת, בשעה 18.30 הגיע המשיב לעסק, עובדיו סיפרו לו כי המתלונן המתין לו שם ושתה בירה. המשיב מצא אותו שיכור וצועק, והבהיר לו כי אין בכוונתו לשלם לו באותו יום.

גרסת המשיב נתמכת בעדויות נוספות שנגבו, ובהודעתו השלישית של המתלונן עצמו.